מערכת מגזין לתוך הלילה ראיינה בשבוע שעבר את ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, במטרה להבין מהי מדיניות החוץ הישראלית? מהי השפעתה? ומה אפשר לעשות?
"מדיניות חוץ היא חשובה כי אתה לא חי לבד בעולם. אנחנו כמדינה רוצים להיות חלק מהעולם הגדול" אמר קיבריק, והרחיב: "מערך החוץ מנהל את יחסי החוץ בצורה כזו שתאפשר למדינה ולאזרחים בה להתפתח ולשגשג". קיבריק הסביר כי "ברמה האסטרטגית צריך להגדיר מהי המטרה הגדולה, ומדיניות חוץ צריכה לפעול לאורה. חזון מדיני זה משהו שההנהגה צריכה לנסח", וציין: "כרגע, חזון מדיני אין לנו, אך מדיניות חוץ שפועלת על-פי עקרונות מסוימים ניתן לזהות".
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
"אתה יכול להגיד שאתה מנהל את הסכסוך ואתה מקיים שותפות אינטרסים, כשזה מתאפשר, כנגד איראן ומסתפק בזה" אמר קיבריק, והוסיף: "או שאתה יכול להגיד שיש לך חזון אחר. גדול. רחב. חזון בו ישראל היא חלק מהמזה"ת. מקיימת יחסים נורמליים עם סביבתה. ייתכן בהחלט שחזון זה אומר גם להתפשר במשא-ומתן עם הפלסטינים".
"אם אתה רוצה למשל להיות חלק מאזור המזרח התיכון. לפתוח את מדינות המפרץ למשק הישראלי. זה עובר גם דרך הסוגייה הפלסטינית" אמר קיבריק, והסביר שמדינות ערב הציבו למדינת ישראל הזדמנות אדירה עם יוזמת השלום הערבית. "בואו תתקדמו עם הפלסטינים ואנחנו נקדם יחסים איתכם. נפתח את המשק שלנו למשק שלכם. נכיר בכם. נקיים יחסים דיפלומטיים רשמיים" אמר קיבריק בהקשר להצעה הערבית.
קיבריק הרחיב כי "אחד מהכלכלנים שלנו העריך שאם המשק המפרצי ייפתח למשק הישראלי, מדינת ישראל יכולה להפוך לאחת מ-15 המדינות העשירות בעולם", והביע תמיהה נוכח ההתמקדות הטקטית הישראלית, קצרת הרואי, והיעדר התגובה ליוזמת השלום הערבית. נכון לכתיבת שורות אלה, פורסם בשבוע שעבר בתקשורת הישראלית על יוזמה ישראלית להסדרת היחסים הדיפלומטיים עם מדינות ערב ללא הנושא הפלסטיני. זאת למרות התנגדותן המתמשכת של מדינות האזור לנורמליזציה ללא פתרון הסוגייה הפלסטינית.
"זו חתיכת הזדמנות שמונחת לפתחה של ישראל. מדינת ישראל לא הגיבה לה, באופן פורמלי, מעולם. היא מונחת עדיין. ובנאום האחרון [של] א-סיסי (נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי- א"ו) אמר שיוזמת השלום עדיין מונחת".
"אנחנו רואים בשנתיים האחרונות נסיגה איטית מהסכמי אוסלו וניסיונות לשנות את המציאות לאט לאט בעיקר בגדה המערבית" אמר קיבריק, וקבע: "בקשר לתהליך אוסלו, חשוב לזכור כי עד היום מערכת היחסים שלנו עם הפלסטינים מתנהלת על פי אותם הסכמי ביניים: המערכת הכלכלית, התקשורת, התנועה במרחב, התיאום הביטחוני". קיבריק המשיך: "אם רה"מ הגדיר כי אחת מהמטרות שלו זה לנהל את הסכסוך, להפריד בין הגדה לבין עזה ולנסות להגיע להבנות עם החמאס, אז את זה הוא מצליח לעשות. זאת, בתמורה לסבבים של אלימות בעוטף עזה. זה חלק מהתשלום עבור בחירה זו". כעת, ע"פ דיווחים בתקשורת הישראלית, התברר שישנה אף נסיגה פלסטינית עקב פעולות רה"מ.
"מתקיימת נסיגה מתמדת מהסכמי אוסלו. רואים זאת בהחלטת ממשלת ישראל לקזז מהמיסים הפלסטינים את הסכום שהרשות מעבירה לתמיכה במשפחות מחבלים", אמר קיבריק למערכת מגזין לתוך הלילה, והוסיף: "רואים זאת בחקיקה בכנסת שקשורה להחלת החוק, המנהל והמשפט הישראלי על מי שגר בשטחים בתחומים מסוימים (למשל בתחום האקדמי). וניתן לראות זאת גם בהצהרת הסיפוח, ערב הבחירות, שהיא בוודאי מנוגדת להסכמי אוסלו, מנוגדת לרעיון שתי המדינות לשני העמים ובנוסף מערערת את היחסים שלנו עם ירדן".
בעבר, ישראל הרגיעה את ירדן כי הפתרון לסוגיה הפלסטינית לא יהיה בשטחה ובאמצעותה. הקשר הישראלי-ירדני עובר תמיד גם דרך רמאללה. "כשנתניהו אומר כי בכוונתו 'לספח את בקעת הירדן וצפון ים המלח, הוא בעצם אומר מבחינת ירדן כי הסוגיה הפלסטינית חוזרת אליה" אמר קיבריק, והרחיב: "אני לא רואה את הסכם השלום כרגע מבוטל, אבל הקשרים שלנו עם ירדן נהפכים קשים יותר ויותר". ע"פ קיבריק, כיום יש בירדן "התנגדות גוברת ליחסים נורמליים עם ישראל בקרב הציבור, הפרלמנט והממשלה. הפרלמנט עצמו בחודש שעבר העביר החלטה בעקבות הפעולות [הישראליות] בבקעה והמתיחות בירושלים סביב תשעה באב וחג הקורבן: 'בוא נשים סוף להסכמי השלום. ננתק את הקשרים עם ישראל, נחזיר את השגריר הביתה ונגרש את השגריר הישראלי'". הממשלה הירדנית לא מחויבת לפרלמנט שרק ממליץ לה אבל החלטות פרלמנט הן בהחלט אינדיקציה לרוחות העולות מהחברה הירדנית.
"האם תכנית השלום של טראמפ היא הצלחה או כישלון? מבחינת נתניהו הוא הצליח לא להתקדם במשא ומתן לשלום כי הוא לא מעוניין להתקדם במשא ומתן לשלום אם הם כולל אתגרים פוליטיים פנימיים שלא בטוח שיצליח לעמוד בהם" אמר קיבריק, וקבע: "מה שמניע אותו זה לנסות ולצמצם את רמת האלימות ולהמשיך בניהול הסכסוך. אך זאת, ללא כל הכרעה לאן אנו הולכים מכאן".
הסוגיות הפוליטיות הפנימיות הן מתברר סוגיות קשות אף יותר מאשר סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני
בהקשר ליחסים עם הקהילה היהודית בארה"ב, קיבריק אמר שהמשבר עם יהדות ארה"ב מחריף, והופך לאיום אסטרטגי. "ממשלת ישראל הימרה על המפלגה הרפובליקאית. היא זכתה בהימור וכעת מנסה לקטוף כמה שיותר הישגים בתקופת כהונתו של טראמפ. יש כאן בחירה שנשענת על חיבור בין נתניהו למפלגה הרפובליקאית וקבוצות נוצריות-אוונגליסטיות" אמר קיבריק, והוסיף: "אולם, בחירה זו, מוצלחת ככל שתהיה בטווח הקצר, באה על חשבון התמיכה הדו-מפלגתית ממנה נהנתה ישראל לאורך עשרות שנים. זה בא על חשבון התמיכה לה זכינו מהמפלגה הדמוקרטית ויהדות ארה"ב". קיבריק אמר כי בהחלטותיו, נתניהו מאלץ את יהודי ארה"ב, שרובם מצביעים למפלגה הדמוקרטית, לבחור "בין המפלגה שלהם למדינת העם שלהם. זה מתווסף להתרחקות של הקהילה היהודית בארה"ב מישראל הנובעת ממתחים ומשברים בנושאי דת כמו רחבת הכותל ושאלת הגיור".
בהתייחס להיעדר המדיניות ביחסי סין-ישראל, קיבריק אמר כי "מדינת ישראל מעוניינת לקדם יחסים עם סין, זה חשוב וטוב. אבל יש לשים לב כי זה מתנגש עם אינטרסים של ארה"ב, ועשוי לאיים גם על אינטרסים של מדינת ישראל – למשל בכל הקשור לשליטה הישראלית על תשתיות חיוניות". נכון לכתיבת שורות אלה, אין מדיניות ברורה וקידום מערך רגולטורי בישראל בנוגע להשקעות סיניות. "עדיין לא הצליחו לבנות מנגנון שכזה. עדיין מדינת ישראל לא בנתה מנגנון מסודר לבחינה של השקעות סיניות. הנושא נמצא בדיונים כמה חודשים. עדיין ללא הכרעה, ומלווה באי-הסכמות בין משרדי הממשלה השונים" אמר קיבריק.
למרות הפרסומים האחרונים על מצבו הירוד של מערך החוץ, קיבריק אמר כי הוא עדיין בר-שיקום. בין הפעולות המרכזיות לשיקום ניתן לציין את מינויו של שר חוץ במשרה מלאה, כינוס מלוא סמכויות החוץ מחדש תחת המשרד, הקצאת משאבים הולמת לפעילות הנדרשת, התאמת צורת העבודה הארגונית למציאות הבינלאומית המשתנה, שימור כוח האדם האיכותי הקיים, וידוא הימצאותו של המשרד ואנשיו סביב שולחן מקבלי ההחלטות, דיון בסוגיות חוץ בוועדת חוץ וביטחון, ואולי הכי חשוב – הצגת חזון מדיני ארוך טווח לאורו ניתן לבנות תכנית עבודה עקבית ואפקטיבית.
