הסרט "בפינה זו של העולם" הוא סרט מהמם. אמנם משנת 2016 אך קרנו לא ירד. מהתחלתו ועד סופו הוא מעל ומעבר לסרט אנימה רגיל. הוא קפסולה בזמן. הוא מראה דרכה אנו עדים מעבר לכל לסיפור אנושי. מערכת לתוך הלילה חזרה נפעמת. נדמה שמצאנו את היורש ל"קבר הגחליליות".
הסרט הנתון הוא אודה לתקופה נשכחת של יפן. אבל בניגוד אליה, הוא מציג את הטוב והרע. את השחתת האוכלוסייה. את הכאב, את מלחמת העולם השנייה מהזווית של המחיר. המחיר על הנפש וגם על הגוף. כמו ב"קבר הגחליליות" האייקוני, "בפינה זו של העולם" הוא יצירה חד פעמית. הוא מספר על חייה של גיבורה טיפוסית לחלוטין, חולמנית לעיתים ומסעה בדרך אינטריגות קטנות בעורף האימפריה היפנית ערב ובמהלך מלחמת העולם השנייה.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
הבימוי בסרט מבריק, ובהתאם גם האנימציה. סונאו קוטאבוצ'י עושה כאן עבודה ווירטואוזית של ליטוש העלילה לכדי סיפור מהפנט של אובדן והישג. המהות היא לשרוד. למרות קצבו האיטי, הסרט מספק מכות רגשיות אחת אחרי השנייה. מכות שלא ישאירו שום עין יבשה. כך במידה מסוימת הוא מספק הדהוד לסרטים עלילתיים מוערכים פחות כמו "הקו האדום". סרט שמראה את המלחמה כחוויה פסיכולוגית ולא רק כמעשית בלבד. אף אחד לא חסין מנזקי מלחמה. אף אחד.
לסרט יש את הפוטנציאל להפוך לסרט קאלט לחובבי ז'אנר מלחמת העולם השנייה במקביל לחובבי האנימה. מערכת לתוך הלילה ציירה את העתיד שהיה יכול להיות ונותנת ארבעה כוכבים מתוך חמישה ל"בפינה הזו של העולם".
