לאחר שאבק הכוכבים של קיום האירוויזיון בארצנו הקטנטונת יתפוגג ועמו הסיקור החיובי בצד כתבי העולם, המלאכה מרובה. על כתבי המערכות הגדולות, והקטנות, לא להירתע מצלילי הרעם של ענני המלחמה הששים עלינו מצפון ומדרום. על כלל הכתבים לסקר כעת את מעשי הממשל הנוכחי נאמנה וללא מורא.
אסור על המוזות לשתוק. גם כשהתותחים רועמים. הם לבטח ירעמו, במיוחד כשהיושב בבית בבלפור ינסה להסית את עיני התקשורת ממעלליו לכאורה שהתחוללו לאורך שנות כהונתו. כעת, לאחר ניצני תקווה של ערכיות מחודשת במפלגת השלטון, גוברים קולות שהעדפנו לשכוח. תמונות שהעדפנו להדחיק. כל האש הפוליטית בתנועה מרוכזים באדם אחד. אדם, אשר נמצא במדרג האידיאולוגי ימינה מרה"מ- אך עדיין בעל אידאליים ערכיים. ח"כ גדעון סער.
סער, הינו המועמד המוביל לירושת נתניהו אחרי לכתו מהפוליטיקה. נתניהו, מצדו, כנראה באמת ובתמים מחשיב את זמנו אל-זמני ומשפחתו כשושלת מובנת מאליה. אך כפי שחברי כנסת ממפלגת טענו כל-כך בנחרצות בשבוע שעבר: הליכוד היא תנועה דמוקרטית, לא תיאוקרטית.
המצב הפוליטי הנוכחי תפס את נתניהו נקרע בין סבכות העצים עליהם נתלו שתי קצוות הקשת הימנית- מצד אחד, גוש יחסית קטן המונה תשעה מנדטים בלבד. מנגד, גוש החרדים ודתיים הלאומיים המונה מספר מנדטים שלא יסולא בפז. כל גוש קרא וצוהל להתקפלות הגוש האחר, פגיעה בערכיו ובדרישות אשר למענו הוא נבחר. כל גוש נבחר למטרה ספציפית אשר מנוגדת במהותה לדרישתו של הגוש האחר- כן או לא. לא לחוק החסינות ולא לפסקת ההתגברות (אם כי בצלאל סמוטריץ' אכן תומך בכך) אלא בנוגע לחוק הגיוס. הכלה או אי-הכלה. החרדים דורשים על הורדתו מעל גבי שולחן הדיונים הקואליציוני בעוד יו"ר ישראל ביתנו ח"כ ושר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן דורש את יישומו ללא פשרות.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
והיכן מפלגת כולנו? כהגדרת ראשה שר האוצר היוצא משה כחלון הם ימין שפוי- קרי, ימין מחכה. במזל כנראה יותר משכל, כחלון לא נכנס צלילת ראש קדימה לעבר חבירה מיידית לנתניהו. מי שאמר בעבר כי יהווה שומר בית המשפט לא יוכל להגיד זאת שנית אם נרדם במהלך שמירה. כעת, המצב הינו כה נפיץ כך שלכל מעידה תהיה תגובה. הוא רוצה להמשיך להיות חלק בזירה הפוליטית, ולא כדג אלא ככריש. השעון דופק והזמן עובר.
כעת, בנימה אישית, אני מאמין שלא היו בחירות יצריות כל-כך מאז 77'. אז, חרות היה סמל להפיכת שלטון מנוון ומושחת ששלט עשרות בשנים במדינת ישראל. כוח, כידוע, משחית. אנחנו בצעידה ליובל מאז אותן בחירות וראו: ישנה עוד פעם מפלגת שלטון. ישנם בה עוד קורטוב של אידיאולוגיה. אותה אידיאולוגיה. אך בשביל שאידיאולוגיה זו תזרח- יש צורך מהותי בניקוי אורוות. ראשיה כראשי המערכת דאז. הראייה המובהקת ביותר לכך היא שרת התרבות היוצאת מירי רגב. בשעתו אמרה כי הצביעה עבור סער. כעת, הצהירה ההפך. הכל עבור השלטון, הכל עבור הכוח. והטרפת משתוללת.
