אמש פורסם מתווה הצעת חוק הפטור מגיוס של יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ בועז ביסמוט. זהו מתווה רחוק שנות אור מהמתווה שהוצע על ידי יו"ר הועדה המודח, ח"כ יולי אדלשטיין. אם בעבר ארגוני הנושאים בנטל התנגדו לניסוח המרוכך הקודם של ביסמוט, ההתנגדות כעת צפויה להיות גדולה יותר.
"לא נוותר על חוק גיוס אמיתי לכולם" מסרה לי בחודש שעבר עו"ד שבות רענן, אחד הקולות הבולטים בתנועות אנשי המילואים וחברה ברשימת "המילואימניקים". זאת עת החל להתפרסם מסמך העקרונות עליו מתבססת הצעת החוק הנוכחית. רענן הוסיפה: "ההצהרות של רה"מ לא תואמות לאצטלה של הפטור שביסמוט סגר עם החרדים על חשבון בטחון המדינה וחיילי המילואים והסדיר. בהתנהלות הנוכחית יגוייסו 10000 חיילים חרדים תוך שנתיים כמו שחמאס הוכרע".
"המתווה השיווקי שהליכוד מנסה למכור בגלל תלות קואליציונית פוגע בביטחון המדינה וכמי שלקחו אחריות עליו בשנתיים האחרונות לא ניתן לזה לעבור ונדאג להעביר רק חוק גיוס אמיתי שידאג לבטחון ילדינו ולאחדותנו" ציינה רענן.
- בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה: נזיפה חמורה לראש המטה של השר קרעי
- ברית באירופה? השפעות ההתקפה האמריקאית בונצואלה מורגשות מעבר לגרינלנד
- בהכוונה איראנית: שב"כ ומשטרת ישראל עצרו תושב נוסף שצילם את ביתו של בנט
- עשרות קריאות למוקד המשטרה: מקרה נוסף החודש של התחזות למשטרת ישראל
- בחסות מלחמת האזרחים בסודן: מעל 4000 פריטים ארכיאולוגיים ותרבותיים נגנבו, 5 אתרי מורשת נפגעו
גילוי נאות: ההתכתבות הייתה טרום רישום מפלגת המילואימניקים על-ידי השר לשעבר יועז הנדל, וטרום הדיווחים על חילוקי דעות בתוך המפלגה החדשה. עוד ארחיב, כי מזה מספר חודשים אני עוקב אחר מאבקה של רענן, ומספר פעמים דיברתי איתה על הנושא. חלק לא מבוטל אביא מדבריה כאן.
ע"פ מסמך העקרונות שהציג ביסמוט שלשום, היעדים לפי הנוסח גדלו מהטיוטה הקודמת שדלפה. 8,160 צעירים יגויסו בשנה הראשונה לשירות צבאי ואזרחי. לאחר מכן ירידה – 6,840 בשנה השנייה, 7,920 בשלישית, וברביעית לא פחות מ-8,500. בשנה החמישית ואילך, לפי הנוסח, יגויסו 50% מכל מחזור גיוס שנתי של בוגרי החינוך החרדי. אולם, זאת כאשר מחשיבים גם את אלו שיגויסו לשירות אזרחי ולא צבאי בלבד.
עוד בחודש אוגוסט, רענן התייחסה לתפיסתה בעניין השיוויון בנטל. "אני מודה שבבטן שלי הכותרת הזו לא עושה לי טוב. המאבק כאן הוא לא על שווין ולא על נטל. המאבק כאן הוא על שותפות ועל האחריות. על הביטחון של הבית המשותף שלנו", והוסיפה: "אני בכוונה לוקחת את זה לשם כי אני חושבת שקודם כל זה קשה וכבד. אבל זה לא רק נטל. זו זכות. זה צבא ההגנה לישראל. זה חלום שסבים וסבתות שלנו היו רק מדמיינים. אנחנו זוכים להיות בדור שיש לנו עוצמה כעם ישראל בארץ ישראל להגן על עצמנו. יש לנו הרבה אנשים שאנחנו צריכים להגן מפניהם".
"בראייה מפוכחת זו, אני חושבת שהמונח פה הוא אחריות, מלחמת מצווה, צורך ולא נטל. לכן, גם הפריזמה שבה אני מסתכלת על זה היא לא רק בהקשר של שוויון והוגנות. למרות שזה חשוב שוויון והוגנות. אבל המטרה פה היא לא לייצר בשביל סימטריה. 'כי לי קשה אז גם לך יהיה קשה'. אלא לא. המטרה לייצר פיזור של הנשיאה באחריות הזו כדי שנוכל להתקיים פה. נטו. זה הרבה יותר קיומי מזה" קבעה.
אז רענן הרחיבה כי "מי שמנסה לצבוע את זה בצבעים פוליטיים או אנטי-ממשלתיים פשוט מפחד מהאמת. זו התחמקות. אני הבייס של הבייס. אני ציונות דתית. מתנחלת גאה. אני לא חושבת שאפשר מספיק לצייר לתת לי פנים של אנטי ממשלה. לא. זו הממשלה שלי. יחד עם זאת אני חושבת שיש לה אחריות עליי ועל עם ישראל. זו שהממשלה שלי לא אומר שאני חושבת שהיא תעשה מיד מה שאני רוצה. אנחנו לא בשוק. בסוף, ממשלה היא גוף שאחראי על נצח ישראל, על מדינת ישראל. ואני מצפה ממנה שתנהג באחריות הנדרשת. אפילו בחרדת קודש".
"לא יכול שדווקא הימין האמוני יהיה נגד תיקון בסוגיית גיוס, בסוגיית שותפות, זה פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת. אני אומרת את זה דווקא כמישהי שהיא מאוד בימין" טענה רענן, והסבירה כי "בסוף אנחנו צריכים שהמעשים יצביעו על המהלכים שלנו ולא רק האמירות. זה מה שאזרחי ישראל הקטנים אך הנהדרים מצפים בעת הזו. אנחנו סוחבים, כל אחד בגזרתו, משקלים מאוד כבדים בדביל המדינה. באהבה, במסירות, באמונה שיהיה פה טוב. אבל צריך לפעול בהתאם".
"אם יש אנשים שמתוך המאבק הזה יצרכו להיכנס למערכת הפוליטית ויעשו את התיקון הזה כי הם (הפוליטיקאים-א"ו) לא יודעים לעשות את זה בעצמם. צריך לזכור שהפוליטיקה היא האמצעי ולא המטרה. המאבק הזה הוא חשוב בפני עצמו. הוא המטרה. אם הפוליטיקה הנוכחית לא תדע לשרת את המטרה הזו, אז בוודאי שבכלים הדמוקרטים עם ישראל, שיש בו רוב, ובמדינת ישראל יש קונצנזוס בנושא הזה. הקונצנזוס הזה יצטרך לבוא לידי ביטוי גם בפוליטיקה שתבוא לנו. זה דבר טוב זה דבר דמוקרטי ומתבקש".
"אני חושבת שככל שהפוליטיקאי יש יותר אנשים סביבו שעושים מילואים אז הוא יותר מבין את המחירים. זה מאוד מאוד משנה. מכאן החשיבות בסוגיות הייצוג. אני לא חושבת שכל מי שחולק עלינו לא סופר אותנו. אני חושבת שיש כאלה שאומרים 'בסדר, מאוד קשה לכם. אז בוא נגיע להסכמה שתביא לכם משהו בצורה מהירה יותר'. אני חושבת שהם מאוד טועים בהערכת הדרך לפתרון" אמרה רענן, וחידדה: "יש התעוררות בציבור [החרדי] עצמו. הפוליטיקאים שלו, ורבנים מסוימים שבו, בשביל כנראה לשמר את הכוח שלהם, מונעים את המהלך הטבעי שהיה צריך לקרות בזמן מלחמה. שקרה קצת. שהצטרפו למאמץ המלחמתי. זה קרה קצת בצבא. זה קרה לא מעט בחסד. אבל המנהיגות הפוליטית החרדית ניסתה לעצור את זה מסיבותיה שלה. בעיניי טעות אסטרטגית חמורה".
רענן אבל לא בונה על התנדבות בלבד. " אני מחזירה את האחריות למדינת ישראל. שהיא צריכה להגיד 'אתם לא מבינים את גודל השעה, אז אני צריכה להגיד לכם. שמעתה ואילך אנחנו נרפא את הקונספציה. אי לכך ובהתאם לזאת אנחנו צריכים אתכם איתנו במאמץ ההגנה. אתם רוצים? בואו נשים את כל כובד משקלנו על המשקל. איך עושים את זה נכון? איזה מסגרות נכונות? איפה זה יותר אפקטיבי? מעולה. בואו נעשה דיון אפקטיבי ונוקב ונפתח את זה. אפשר. מכיוון שהדיון לא שם. הדיון הוא על אם ולא איך. אז אנחנו בבעיה עמוקה" הסבירה רענן.
אנחנו חייבם לשפר תמריצים שפרטים חרדים יוכלו לבחור את הבחירה המוסרית, היהודית, המשותף של לקחת חלק כל אחד לפי יכולתו" אמרה רענן.
עליי לציין כי עברו כבר מספר חודשים מהיום ההוא בו ראיינתי אותה לראשונה. יום בו ההדחה של יו"ר הועדה הקודם, ח"כ יולי אדלשטיין, עדיין היה עניין טרי מבחינת האירועים במדינת ישראל. יכול להיות שמישהו בצמרת המדינית חשש, ועודנו חושש, מהאמירות שהשמיעה שבות אז. יכול להיות שתגובת הנגד שיצאה נגדה דחפו אותה, אשת זרם ימני אידיאולוגי, להצטרף לרשימה בראשותו של יועז הנדל כמהלך פוליטי ליישום הקונצנזוס.
אבל אין עוררין על כך שככל שהזמן ממשיך, ארגוני אנשי המילואים בעצמם מצביעים על הבעייתיות של הצעת החוק, ועל כך שהממשלה והקואליציה נתלים, תרתי משמע, על תחושות הנאמנות והפטריוטיות של המשרתים. עד שבירת גבם האחרונה. שלא לדבר על המחיר הגבוה עליו הם משלמים כעת, וישלמו במסגרת המציאות הנוכחית של חודשיים-חודשיים וחצי ימי מילואים בשנה. לשנים קדימה.
בהערת אגב, הדיון לגבי מפלגתו של הנדל בנוגע לשיתוף פעולה עם רה"מ הנוכחי קיים וער. אך המסלול של ללא מפלגות ערביות, וללא מפלגות חרדיות יהפוך את מפלגת הנדל לזו שתאלץ להפר אחת משני ההבטחות הבחירות. בתקווה שכל הדרכים יובילו לחוק גיוס אמיתי שיקל את העומס, ולא לעוד אותה פוליטיקה ישראלית מוכרת, ומבאישה.
