בדיון פיצול תפקיד היועמ"ש, רוח מהעבר הדגישה את מניעי הקואליציה

שמו של הפרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, נקשר לרוב ככתרים עבור אלו התומכים בהפיכה המשטרית משפטית של ישראל. שר המשפטים הנוכחי, גדעון סער, עשה מה שלטענת חברי האופוזיציה בועדת חוק, חוקה ומשפט טרנספורמציה מוחלטת. בגמישות מרשימה סער הציג עצמו כמי שעשה רבות בנושא. למרות עדויות חבריו לשעבר מהאופוזיציה שטענו כי לא קידם את הנושא מאומה בממשל הקודם. מנגד, פרידמן הדגיש אמש בועדת חוק חוקה ומשפט כי קיימת בעייתיות בהצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה נוכח מצבו המשפטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"אני תומך בהצעה להפריד את סמכויות היועץ המשפטי באופן שהתביעה תועבר לאדם נפרד. לתובע כללי. מבחינה היסטורית ההצעה הזו היא הכיוון של השמאל. אמנון רובינשטיין כתב בשעתו בעד ההחלטה הזאת. פרופ' שלמה אבינרי שהיה מנכ"ל משרד המשפטים בתקופה של שלטון המערך-מפא"י. גם הוא כתב נגד העובדה שיש ריכוז סמכויות מופרז בידי היועץ המשפטי. כך שאני חושב שההפרדה לשניים, לא חושב שיש צורך להפריד לשלוש, אך ההפרדה לשניים היא חיונית". כך פתח את דבריו שלשום (17.11.2025) הפרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר, את דבריו בדיון בועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת הנוגע להצעת חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה (היועמ"ש).

אך בהמשך פרידמן הציג את הפיל שבחדר. "בעניין הזה יש לי באמת הסתייגות אחת הנוגעת למצב הנוכחי. על פי ההצעה, מטבע הדברים, הממשלה תהיה מעורבת בבחירת התובע הכללי. המצב שזה יהיה בשעה שמתנהל משפט נגד ראש הממשלה, אני רואה אותו כבעייתי. לכן, ההצעה שלי בעניין הזה היא פשוטה מאוד והיא שהצעת החוק שתתקבל, אני מקווה כחוק, תיכנס לתוקפה בעוד שנתיים. עד אז אני מקווה שכל הפרשות יגמרו" מסר. כלומר, חזון לגואל.

דבריו של פרידמן הגיעו אחרי מסכת אקרובטיקה מילולית לא פשוטה של שר החוץ הנוכחי, ח"כ גדעון סער. מצדו, סער הגיע להוכיח את נאמנותו לעמדת הקואליציה הנוכחית מול חברי האופוזיציה. מנגד, חבריו לשעבר מתקןפתו כשר משפטים בממשלת בנט-לפיד כמעט לא הספיקו להביע את פליאתם מהשוני. יש לציין, התחמקויות ופטרונות היו פה למכביר.

הפיל לא זז למרות ההסתלפות לגבי ההצעה ברמת המנגנונים להפרדת התפקיד, הכדאיות של ההפרדה והסיבות השונות. במקביל, המשפט הפלילי של רה"מ בנימין נתניהו, המתנהל בעצלתיים תוך כביכול אילוצים מדיניים-ביטחוניים, מהווה חסם מרכזי למהלך שכזה. המהלך הזה נגד המנגנון הקיים של היועמ"ש בא במקביל לניסיון הנלוז לקביעת ועדת חקירה לא ממלכתית בנוגע למלחמת השבעה באוקטובר על-ידי ממשלת השבעה באוקטובר. זאת תוך חשש ציבורי כי רה"מ בנימין נתניהו חותר לשלוט על מינוי הועדה וכנגזרת לגבי המנדט ופעילותה.

במקביל, במשפט רה"מ עצמו התקבלו נהלים שאין להם אח ורע בשום מקום בעולם. מקום בו הנאשם מקבל פתקים במהלך עדותו. המהלך הנוכחי הוא חלק מתהליך ממושך לפגיעה באמינות ובפעילות מערכות אכיפת החוק בישראל. תוסיפו לכך את בקשת החנינה לנתניהו שקיבל נשיא המדינה, יצחק הרצוג, מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. נתניהו עצמו לא ביקש רשמית חנינה, אך הודיע: "בקשת חנינה? אחשוב על זה, אבל לא אודה באשמה".

תחילה הדיון ברשתות החברתיות בקרב תומכי רה"מ היה בהקבלות לפרשת קו 300. זו במהלכה אנשי שירות הביטחון הודו על רצח מחבל. אך מרגע שהתקבלה ההבנה על הכרה באשמה, התסריט הוחלף. לא "חנינה" אלא "זיכוי". ללא הכרה באשמה. רק תשאלו את ח"כ משה סעדה מסיעתו של רה"מ. חלק מההתבססות בנושא נטועה אולי בפעילות של נשיא המדינה טרום הגעתו למעמד. כך לפחות כפי שנחשף בעיתון "הארץ".