רשימות מחנה ה"לא ביביזם" צריכות לעמוד איתן. הגיע הזמן לקיים את הבטחת הבחירות המשותפת לכלל רשימות המחנה- הגיע הזמן להעביר את רה"מ מעל הבימה הפוליטית הנוכחית. בתפילה שלמה ובזרוע אלקטורלית נטויה, הגיע הזמן להבין- לכל הסתה, יש מוצאי הסתה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נראה השבוע כפי שלא נראה עשורים. נרגן, מהורהר ופגיע. העובדה כי לפני תום הבחירות הנוכחיות הוא ניסה למתג את עצמו מחדש בפני הציבור הערבי לא הועילה. מה לעשות? הרגלים מתים לאט, ובמיוחד שאלו הרגלי הסברה לבייס. ראש הממשלה התעלם מבחירתם הלגיטימית של אזרחי המדינה לבחור מפלגה שלא מתאימה לו. מספרית. הרי, לראש הממשלה הנוכחי לא הפריע ללכת יד אחת עם אותה רשימה לפרק את הכנסת ולהעביר החלטות שונות. אז מה קרה? פגיעה בתכנית. זה מה שקרה.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
שנאה, רבותיי, שנאה. מבחינת מחנה ה"רק ביבי" הדמוקטיה הכרחית. כל עוד זה משרת את האינטרסים שלהם. כל עוד חוקיו של מוחו הקודח של ראש הממשלה קובעים את הטון ואת סדר הדברים. לראשונה מזה תקופה, הטון לא נקבע ע"י ראש הממשלה. משהו שלא קרה מאז תקופת אריאל שרון. אחת מהקולות הבוקעים מהמחנה הודיעה בראוותנות: "חשבתי שהם לא יעשו התנתקות שניה". מה הבעיה עם האמירה הזו? השוואה של מהלך מדיני- ביטחוני, מוצלח יותר או פחות, להתנתקות המערכת הפוליטית מנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים זו הקצנה. לכן, לא מעניין אותי מה עושה אשתו של רה"מ, ולא מעניין אותי במישור המשפטי מה עושה בנו של רה"מ. מבחילה התנהגותו ככל שתהיה, היא לא מעניינת בהקשרו של רה"מ- אלא אם הוא משתמש בהם כרצונו, והוא עושה זאת. מכאן, אני יכול להבין שהוא לא יבחל באמצעים על-מנת להגן על עצמו. מכאן, ניתן להבין את המועקה. מחנה הימין וערכיו, שנדחק הצידה ע"י מחנה זביחת העולה למנהיג, הוא מחנה שהיה ערכי. משגע אותו ההיטפלות למנהיגו, מושחת לכאורה כמו שיהיה, ולכן קמפיין הגוועלד.
הבחירות האחרונות לא היו ימין ושמאל. הן לא היו על אידיאלים מדיניים או כלכליים. מי שינסה לצבוע את מערכת השיסוי שנקראה בחירות מספר שלוש בישראל פשוט משקר. זהו על דבר אחד: כן או לא טוהר מידות. כן או לא שוחד. כן או לא מרמה. כן או לא שוויון בפני החוק. כי אם רה"מ לא צריך לעמוד לדין על האשמות נגדו אז מי כן? אף אחד. אף אחד לא צריך ולא יצטרך. למה שאני אכבד את החוק ואחר לא אם אין מחיר לאותו כיבוד חוק? כמו כדור שלג פלילי העניין הזה יתגלגל. גלגול ועוד גלגול, ערעור נוסף ונוסף על מערכות אכיפת החוק, עד אשר מערכת החוקים הנתונה תהיה חסרת ערך ובית המשפט כלום מלבד חותמת גומי מהודרת.
הדבר האחרון הוא סילוף הדברים על הרדיפה אחר רה"מ, וארץ ישראל השנייה מול הראשונה. בתקופתו של בגין, דיינו. בגין באמת ייצג את האנשים הקטנים מול המערכת של ההסתדרות, של שחיתות מפא"י ושל היזם מול הבירוקרטיה הגדולה. מנגד, רה"מ בנימין נתניהו בעיקר מסמל את השתלטות הטייקונים על השיח. הוא לא מייצג את ישראל המקופחת במובן הקלאסי. כלומר הוא מיתג את עצמו כסממן מביתו המהודר בקיסריה, עם הבריכה, התה והסיגרים הישנים. מה שהפריע לגוש היה ההידבקות לפרטים "הקטנים". עשרות אלפי השקלים שבזבזו בני ביתו, ולא בכסף הגדול של הצוללות, האלוביצ'ים וסכום הדולרים הניכר שהועבר בינו לבין בני דודיו לכאורה ולא לכאורה.
התיקים הכבדים הגיעו למשחק התקשורתי, וכשהגיעו הם מבחינת הבייס של נתניהו כבר היו טמאים. פאסה. פארסה תקשורתית בשל יכולות השכנוע של המנהיג. בכך גם טמונה חוכמתו הגדולה של נתניהו. בהרבה מתיקיו, הוא הסתמך כי ישראל נשענת על התחומים בהם התעסק, ולכן אף אחד לא יבדוק. אף אחד חוץ מחבורת עיתונאים חרוצים. עם מחברת, ועט רושם.