נדמה כי משני קצוות המפה הפוליטית שכחו את נושא החזרת הבנים. העניין היום הוא לא אמירות, אלא מעשים. נדמה כי בין וירוס הקורונה, הרכילות הפוליטית, תיקים פליליים שונים נדמה כי נושא החזרה של אלו שנשלחו בשם ממשלת ישראל נפל בין הכיסאות.
אורון שאול והדר גולדין. אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. אלה הם השמות של אלו ששבויים בשבי חמאס. אותו ארגון טרור שבשגרה מפריח בלוני פח"ע נגד ישראל. אותו ארגון אשר אפשר את צעדות השיבה. אותו ארגון שברשותו בני מדינת ישראל, מקצתם יותר ומקצתם פחות. חמש שנים, מעל אלפיים ימים, אבל מי סופר? רק המשפחות, והפעילים שמצדם.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
נדמה כי לא משנה מי יהיה בממשלה הבאה, נושא החזרת הבנים מן השבי פשוט נפל בין הכיסאות. לא עוד. נדמה כי הערך שלא משאירים אף אדם מאחור נפל בין הכיסאות. על עם ישראל לקרוא בקול ברור כי הגיע הזמן להשיב את אלו שנשלחו בשמנו. שר הביטחון נפתלי בנט, נדמה בפעולותיו, שכח זאת. מאיומי סרק, ועד נתינת הזדמנויות כאלו ואחרות מבלי לעלות את החזרת הבנים, זו סטירת לחי לאותה ישראל שאותה מקדש בנט.
זה לא משנה מה שרת המשפטים-לשעבר, ח"כ איילת שקד, אומרת בחוגי בית. בנט, שהודיע באולפן ויינט כי "אם הם יחדשו את פעולות האיבה, אמרתי כבר, יהיה להם אביב מאוד מכאיב. אני לא אגיד מה יהיה ואיך יהיה. הכדור אצלם". הכדור בידיים שלנו, והעובדה שרגיעה אחרי רגיעה, מזוודות כסף, הרחבה או הקטנה של מרחב הדיג. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון שלו לא מקבעים את העניין כחשוב. הם מעדיפים לא להסתכל לעם ולהורי הבנים בעיניים ולהגיד שהם עובדי עצות. אם הפוליטיקאי לא יציג את החזון, החזון יוצג בפני הפוליטיקאי. יש לדרוש בקול ברור, אנחנו רוצים אותם כאן ועכשיו.
הם מעדיפים למכור את ההון הישן, של צבא העם, אבל לא לקיים את השבועה בבוא היום. שר הביטחון, ואלה שלפניו מאז 2014 מסמסו את העניין. הם הפכו את המספר התופח של ישראלים שבויים בידי ארגון טרור דבר שבשגרה. זהו נתון בלתי נתפס, ועוד יותר בלתי נתפס כי על מה מתעסקים כעת בתקשורת. על האם מועמד אחד לראשות הממשלה מגמגם? האם מועמד אחר לראשות הממשלה השמין? לא מדברים על ההפקר, על הכאב ועל שבירת הדבר היחיד שנשאר במדינה. לא משאירים אדם מאחור. אני אישית לא מעוניין במקרים נוספים בצורת רון ארד.
