עם החלטתו האחרונה של יו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ, לאיחוד עם רשימת "גשר" בראשות אורלי-לוי אבוקסיס- הרשימה המשותפת תצא קירחת משני מצוקי המפה הפוליטית ותבלע קולות לשווא.
בוא נגיד את האמת. החלטת יו"ר מפלגת העבודה לאיחוד עם גשר היא הימור. הימור נגד הסיכויים. מה שהחזיק את מפלגת העבודה צפה מעל המים היו בוחרי השמאל העיקש שדבק במפלגה למרות אמירותיו ומעשיו של ראשה בשעתו אבי גבאי. תמיכה שנבעה בשל התעקשותו של גבאי, לפחות בתחילה, לא ללכת לנתניהו ולשמר את ערכי המפלגה ואת מבנה הרעיוני של הסכמי אוסלו.
- פריצה בחומת המבצר: הפתקים המועברים לידי ראש הממשלה במסגרת משפטו הפלילי לא נשמרים, ותוכנם לא מאוכסן
- מעל 5 מיליון ב-16 חודשים: עלויות משכורות יועצי ראש הממשלה מטעם משרדו נחשפות
- הרשות השופטת מודה: "הפתקים הביטחוניים" המועברים לראש הממשלה במהלך עדותו במשפטו לא נבחנים
- מעל שנה אחרי: חלק מהפריטים הרפואיים בערכת הרפואה של מחבלי הנוח'בה היו תוצרת ישראל
- הערכה: עשרות אתרי עתיקות בישראל נפגעו במהלך הלחימה בדרום ובצפון
אפילו בקמפיין הנוכחי של מפלגת העבודה, פרץ דומה יותר לסטאלין מאשר למגן הדמוקרטיה אותה הוא מבקש לייצג. הוא לא מתפשר. מבקש להיות בראש, ובחיבור עם גשר הוא מהמר בגדול. אבל בהימור של יוסף סטאלין במלחמת העולם השנייה היה שמץ של מידע. הישענות על דיווחים כי היפנים לא יתקפו. נתון שאינו וודאי בכלל במפה הפוליטית הנוכחית. בהחלטתו, פרץ קבע את היעלמות העבודה ואת התבססות שתי המפלגות החדשות במשחק במושגי ותק- הרשימה הדמוקרטית וכחול-לבן.
כעת, לאחר חיבור עם מפלגתה של לוי-אבוקסיס, הבייס האלקטורלי הנתון אולי לא יצביע כולו עבור פרץ. הזליגה ימינה לא תואמת את מה שמפלגת העבודה ייצגה עבורם. במקביל, החיבור עם העבודה יכול לערער את הבייס של גשר. זו בהכרח הבעיה עם הדגשת דגל חברתי על גבי דגל מדיני-ביטחוני. בסופו של דבר, רעיונות זה מה שמניע אנשים לבחור. רעיונות, קוריוזים וביטחון לחיות. לא החיים עצמם.
הערכה גסה: הסיכוי בו מפלגת העבודה לא תעבור את רף אחוז החסימה הוא ממשי למדי. במיוחד לאור החלטות "הרפורמה" של פרץ. חיבור עם מי שבאה מבית מח"ל מובהק. מי שנחשבה לסממן ולאחת הנסיכות של המחנה הלאומי, ועדיין דוגלת בדרך של מח"ל. בהתאם, ישנה אפשרות שמפלגת הלייבור הישראלית בהחלט תוקיע את פרץ מתוכה ותחבור למחנה הדמוקרטי.
