עם כל הדיבורים האחרונים על ערכים במערכת הפוליטית הנוכחית, יש לזכור דבר אחד- חמש שנים מצוק איתן, כל מקבלי ההחלטות במבצע דאז במערכת הפוליטית, אך שום אזכור לרצון להחזיר את השבויים, חיים או לא חיים. ובואו לא נשכח גם את אלו בעלי לקות נפשית אשר נמצאים כעת ברצועה.
הריאיון האחרון עם אימו של אורון שאול, זהבה שאול, היה קורע לב. אביו של אורון כבר נפטר. ואימו נמקה בייאוש מול עינינו. חמש שנים של כאב. חמש שנים בהם אף אחד במערכת הפוליטית לא מרים את הכפפה ומנסה להחזיר את הבנים הבייתה. כולם מדברים על מחיר. כולם באים לדבר ולהצטלם. אך אף אחד לא יכול באמת כנראה להסתכל לאם ששלחה בשם מדינת ישראל את בנה בעיניים. בן שלא חזר. כך אורון שאול. כך הדר גולדין.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
היום, במערכת הבחירות הקיימת, אף אחד לא מתחייב להחזיר את הבנים הביתה. לא רה"מ שהיה אותו רה"מ ששלח את החיילים. לא יו"ר כחול-לבן בני גנץ שהיה הרמטכ"ל דאז. אף אחד לא חף מאשמה. לא רק כלפי אחריות בפני החיילים אלא האחריות כלפי הישראליות והמשפחות. אני זוכר את האתוס. אתוס שלא משאירים אף אחד מאחור. אתוס שמתערער מול עינינו. כל יום בו נושא הנעדרים והשבויים לא צף מעל הכותרות של עבירות צד כזה או אחר מבין מתמודדי המפה הפוליטית. שאול בסוף הריאיון ביקשה שנזכור אותה כשנשלשל פתק בקלפי. לא את הספינים היומיומיים. זה מה שאני מתכוון לעשות. זה נורא קל לדבר גבוה גבוה על ערכים. על הישגים דיפלומטים. על אחראיות לאומית. אך לדבר עליהם גם כשלא נעים. כשזה לא יביא לך קולות. זה הצעד האחראי לדעתי. צד שלא קורה מכל קצוות המפה הפוליטית.
אז אני מבקש בפני עם ישראל. אזרחי ישראל. לפני שתבחרו מה שתבחרו בקלפי ביום הבחירות, קחו דקה, תסתכלו על הפנים של אורון, של הדר. אלו ששלחנו. אלה שכרגע, ללא קשר לחי או מת, בידי ארגון הטרור חמאס. אותו ארגון טרור שממשלת ישראל מאפשרת להעביר לידיו כסף אחרי כל סבב, אחרי כל הסכם הסדרה, אחרי כל רגיעה מדומיינת. הניסיון הנואש של רה"מ לעשות על גבי המשפחות סיבוב פוליטי הינו אקט שלא יעשה. בהתאם למה שדווח השבוע בחדשות 12, הפעולה הפוליטית ניסתה לבוא על חשבון רגשות המשפחות.
תסתכלו על הפנים שלהם. תסתכלו על הפנים של המשפחות שמחכות לשובם. תסתכלו על תמונתו של אברה מנגיסטו והישאם שעבאן א-סייד. אל תפנו מבט ותמלמלו לעצמכם ימינה או שמאלה. חלש. חזק. רק תבינו כי יש משפחות שעבורן חמש השנים האחרונות לא עוברות. הן נשארות עומדות מאז. ואם הן מנסות לקבל לידיהן מידע, הן נדחות על הסף. כך קרה עם בקשת אמו של אורון לקבל לידיה מידע מדוע הגדירו את בנה כחלל. כך המדינה הנוכחית כנראה רוצה אותן. בלימבו.
