עם כל ההבחנות, ההתפלפלויות החדשות לבקרים של ראשי מפלגת השלטון, ההתפתחויות שלא התממשו מצד יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי והאתחול של מערכת הבחירות- לאון סברדלוב בוחן בעיניים חדשות את גוש השמאל במפה הפוליטית הישראלית.
עוד לא הספיקו הטירונים לסיים את נאומי הבכורה, לדבר על ריפוד המושבים וללחוץ על הכפתור הירוק, וכבר הצביעו בעד פיזור הכנסת. קצת יותר מחודש לאחר הבחירות לכנסת העשרים-ואחת, כעבור חצי-שנה מאז פיזור הכנסת העשרים, עלה הפרק החדש בתולדות המדינה על שרטון. בין אם העניין הוא חוק הגיוס או אינטריגות קצת פחות פרלמנטריות – רק הספקנו לדון באנרכיה של הובס, וכבר נפלנו בתכסיסו של מקיאוולי.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
אמנם הבחירות הקרובות הן מעין מועד נוסף לנתניהו, אך הניסיון להגמוניה שלטונית לא ניתן רק למחנה הלאומי. לאחר חשבון נפש מעמיק, גם בשמאל מנשבות רוחות שינוי – וטוב שכך. לאחר פיצוץ אשליית המפלגה הגדולה, החלו המפלגות שניצבות מערבה לליכוד לחשוב על האידאולוגיה, כי מבין ארבעים ושבע הרשימות שהתמודדו, האחת-עשרה שעברו: עברו – כנראה – בגלל הנוצץ ולא התוכן. אידאולוגית, היו ארבעה גושים: שמרנים, אדומים, חרדים וערבים. חמישה, עם הרמטכ"לים. השוני האידאולוגי בתוך המפלגות היה יותר גדול מזה שביניהן, ועכשיו – כשלחצנו על אתחל – הגיע הזמן לשפץ.
ביום למחרת פיזור הכנסת, התעוררנו למגעים אינטנסיביים מצד תמר זנדברג שנועדו ליצור מומנטום לריצה משותפת של העבודה ומרצ. צעד שכזה, שיקבור סופית את שתיהן, יהיה עדות נוספת לחוסר האסטרטגיה המוחלט בשמאל. מהלך שיכול להיות ממשי בעקבות הפרסומים החדשים על יו"ר מפלגת העבודה. האגף הימני בעבודה יברח לגנץ וללפיד, מרצ תאבד את הקול הערבי, והאגף הליברלי – שגם ככה שורד בעור שיניו – יקרוס סופית תחת נטל האדומים. שלום ר"צ, תחי מפ"ם. שלום אחוז החסימה.
על מנת להציל הן את זו והן את זו, שתיהן צריכות להתפרק – ועדיף לפני הבחירות. טל רוסו, עמיר פרץ, והמועמד הטרי וסגנו בדימוס של גנץ ,יאיר גולן, צריכים להצטרף לכחול-לבן. השאר צריכים להתמזג עם האדומים ממרצ. שמולי, שפיר, גילאון ויחימוביץ' יצליחו לחבר בין המחאה החברתית לתנועה הקיבוצית, ויצרו בייס יציב לתנועה סוציאליסטית – התגשמות חלומותיה של זנדברג.
הליברלים יצטרכו לבחור בין ריצה עצמאית (עדיף שלא) לבין שותפות יהודית-ערבית. רשימה דמוקרטית שתשלב בינם לבין המשותפת, תטיב עם כולם. אחמד טיבי, איימן עודה, מוסי רז, עיסאווי פריג', אבי בוסקילה, מטנאס שחאדה, מנסור עבאס וגבי לסקי – יחד עם שמות נוספים מהשמאל הליברלי – יהיו התגלמותו של השמאל האמיתי בישראל, ואולי, באמצעות רשימה שכזו, נזכה לראות את השינוי הנחשק במפה הפוליטית.
