עם כאוס בכתיבה, מערכוני סלפסטיק שנראה כאילו הורכבו לכדי עלילה לא קוהרנטית והרגשה כי הגעתי לשם כתיבת פרק של "שין-ש'ן" למי מאיתנו שגדלו על ערוץ הילדים והרבה הרבה הומור על סידור החדר- זה לא מה שתכננתי שקראתי על הכריכה "סיפור קומי". הכתב חזר מזועזע
סיטי זה לא מה שתכננתי לקרוא. ממש לא. היה כתוב מאחור אולי עיר "בסיפור סלפסטיק קומו". ואכן זו עיר. ומציגים במהלך המנגה יום שלם מלא האינטריגות והתככים שזוממת הדמות הראשית מידורי נגומו. הבדיחות אולי הן בסגנון סלפסטיק, אבל הבדיחה הטובה באמת היא עליי. שהעזתי לקנות את הספר. הבדיחות מתאימות לאנימה ילדים עד גיל שש-אבל הבעיה היא שאנחנו במנגה לא מונפשת. מה שגורם לי לתהות—מי הגאון, רואה חזון אחרית הימים שאישר את הדפסת היצירה הזו או שפשוט אנחנו המערביים לחלוטין לא כמו ילדים יפנים טובים שאולי כן יכולים לקרוא בשקיקה ספר כזה על 160 עמודיו. כל היצירה הזו נראית במידה מסוימת אלתור של חומר עודף מסדרת "הבלש קונן" מבחינת תוכן ואיור אך אמרו 'הוא יותר מדי רציני, בו נשחרר אותו קצת, נראה משהו שיצחיק". לא מצחיק בכלל. האמנות נראית ממוצע מינוס, ולכן דעתי בהתאם. מערכת לתוך הלילה נותנת שני כוכבים מתוך חמישה ל" סיטי" מאת קאייצ'י אראווי
