ליידי בירד הוא כל מה שרצינו בסרט אינדי ויותר. עם אנסמבל שחקנים טוב ומפורסם-מינוס גרטה גרטוויג מצליחה לעשות משהו שלא יכלו לפניה, אפילו בן זוגה נוח באומבך. לא סתם נתנו לסרט במדד רוטנטומייטוז ציון 100.
טוב, אז דבר ראשון שצריך לדעת על הסרט הזה הוא שגרטה גרטוויג ("פרנסס הא", "מיסטרס אמריקה")- תסריטאית, שחקנית, במאית ונסיכת האינדי האמריקאי בכללי- כתבה וביימה אותו. אפשר להרגיש את מגע הקסם המוזר של הבחורה הזו מתחילתו ועד סופו של הסרט. מהדיאלוגים המתוקים-מרים, דרך הצילום הייחודית של סם לוי ("פרנסס הא") ועד התפתחות הדמויות- הסרט הזה נותן כל מה שקומדיה-דרמה התבגרות יכולה לתת. במהלך הסרט אתה גם מרגיש שגרטוויג שפכה הרבה מעולמה האישי לסרט. מעין תמונת מראה לאיך היא גדלה או היתה יכולה לגדול. הרי גם היא ילידת סקרמנטו. כמו הדמות הראשית. אז דבר ראשון הכתיבה. כמו ב"פרנסס-הא", העלילה והתפתחותה מרגישים פשוט אמיתיים. הגיבורה בשם ליידי בירד- "שם שהיא נתנה לעצמה מעצם היותה… עצמה" כך הדמות מגדירה את זה- מנסה למצוא את מקומה בעולם.
היא נערה מתבגרת, לא פופולרית, בעלת פגיעות וחסרונות שאינה באה ממעמד גבוה ושבתחילה לא מראה שהיא מעריכה את ההקרבה של ההורים שלה כלפיה. סאוריז רונן נותנת פה הופעה מדהימה בתור הנערה המתבגרת. היא משחקת באמינות את תהליך ההתבגרות שכל צעיר צריך לעבור בשלב מסוים בחייו, או לפחות בדרכו אמריקאית, ובכך היא מקרבת את הצופה לסיפור. לאורי מטקלף ("תאוריית הבינג בנג") נותנת הופעה משכנעת בתור האמא הדעתנית, הכעוסה שמשקיעה את כל כולה עבור ילדיה. באמת. אין מה לאמר עוד על התסריט וההופעות בסרט הזה.
עוד הופעה שלדעתי צריך לציין ולא ציינו בהרבה מקומות היא הופעתו הטובה של טרייסי לטס בתור אביה של הילדה המתוסבכת. הוא מצליח בדרך ייחודית להציג בחן דמות שמבחינות מסוימות היא דיי חד-ממדית וכרקע לדמויות האחרות. אחד מהסרטים הטובים של השנה. מערכת "לתוך הלילה" נותנת חמישה כוכבים מתוך חמישה לליידי בירד.
