בהינתן צדק, הייתה צריכה לקום מדינת העם הכורדי. הנסיבות האחרונות בתהפוכות הגורל הכורדיות גרמו לאריה הלבר להרהר: יהודים כן, אך כורדים לא?
בכל תרחיש "הגון" היו 30 מיליון בני האדם המוגדרים ככורדים חיים בגבולות מדינה מוכרת, ומנהלים מדינת לאום. זהות לאומית יש. גם זהות דתית ייחודית. זהויות אלה היו צריכות לגבות את בנית המדינה הכורדית. אך אינטרסים כמו אינטרסים, והעולם שתק. כמו שבמידה מסוימת הוא שותק כעת.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
נסיבות יורוצנטריות מבחינה פוליטית, מגובות בתכסיסנות אימפריאלית גרידא, הביאו למציאות שבה לאום גדול התפצל בין מספר מדינות. ישראל, כארץ הלאום של העם היהודי, הזדהתה עם המאבק הכורדי. כמעט מרגע תקומתה. היא פעלה לטובתו במישור המעשי לא פעם. לא פעמיים. יועצים צבאיים בשנות ה-60 וה-70 נשלחו ממדינת היהודים לעבר מתחמי המאבק הלאומי הכורדי. אחרי הכל, מדי פעם צריך הדרכה. גיבוש יכולות התנועה הכורדית לעצמאות לא היה דבר של מה בכך.
דווקא בשנים האחרונות היה נדמה כי החלום הכורדי הוותיק בא סוף סוף למימוש. הזדמנות היסטורית היו אומרים בעידן אחר. כינון מדינה כורדית על חורבן מדינת אל-אסד המאוחדת. על חשבון המאבק בדאע"ש. מאבק בו הכוח המוביל היה כורדי. בקרבות מסוימים הכוח הכורדי הלוחם, באם "פשמרגה" או YPG, היה מורכב ברובו לא מגברים. אך הפור נזרק שנית, ועוד מיד אמריקאית.
הנשיא האמריקאי המכהן קיים מה שהבטיח. הוא שכח את התרומה הכורדית בהדברת המיזם האיסלאמיסטי-קיצון. יש להניח כי הנושא הכורדי יהיה לעוד נושא בשימוש מפלגתי לניגוח הנשיא. אך לא בהכרח מעבר. לא סתם המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן הגיב כי בעקבות נסיגת הכוחות האמריקאים בצפון סוריה, בהוראת טראמפ, לוחמי דאע"ש יתקפו מטרות אמריקאיות.
מנגד, בזירה המדינית המקומית, חוץ מנקיטת עמדה מהורהרת של תמיכה הצהרתית ישראל לא נקטה בצעדים פוליטיים משמעותיים שיכלו לסייע להקמת החלום הכורדי. בשנים האחרונות ישראל נקטה בשיטת העמעום דווקא בעניין הכורדי. "ישראל תסייע הומניטרית לכורדים" אמר רה"מ בשבוע שעבר, ומאז שקט. במאמרו של בן כספית במעריב, הוצג כי מקורם של דברי נתניהו בכלל בח"כ גדעון סער. נדמה כי רה"מ עדיין משתדל להתחקות אחר האידיאולוגיה ללא הצלחה.
כרגע נדמה כי ישראל בוחרת בגישת שירו של אריק איינשטיין "יושב על הגדר" למרות הצהרות כאלה ואחרות מצד רה"מ. אמירות לחוד, ומעשה לחוד. המציאות כיום, בה הופקרו הכורדים הסורים על ידי "ידידים מערביים" (צורת ארה"ב או ישראל) רק תרחיק מי שהיו יכולים להיות שותפים אסטרטגיים ותגביר את תחושת הבגידה. ישראל, אחרי הכל, בעבר הייתה לצידם.
