כמעט שום דבר לא יכול להסביר את הזיגזג התקשורתי של יו"ר העבודה עמיר פרץ למעט שתי אפשרויות. כעת, צריך לראות מה מהן נכונה יותר ונכלולית פחות.
שר הביטחון לשעבר ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אמר בריאיון בשבוע שעבר כי לפי ראייתו חיבור העבודה-גשר הינו חיבור שאומר דבר אחד. שאחרי הבחירות יו"ר העבודה ינגח ימינה במפה ויגרום לקריסתה המוחלטת של המפלגה הוותיקה. בראיית ליברמן, החיבור התמוה אידיאולוגית ואלקטורלית בנוי על דבר אחד. יותר נכון, הבטחה אחת. נשיאות תמורת תמיכה.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
מנגד, יש בינינו אלו אשר יגידו שיו"ר העבודה עמיר פרץ רואה את טובת המדינה ומחנה מרכז-שמאל. ניתן היה לראות זאת רק בדבריו של חבר העבודה עומר בר-לב ביום שבת הקודם. לכן, אין לדעת בהכרח מה גרם לפרץ לנטוש את רעיון החבירה לגוש שמאל, המחנה הדמוקרטי, לבין חבירה למי שאינו רואה בעיה לשבת עם רה"מ שחשוד בפלילים.
אם נסתכל על הגוש הדמוקרטי עצמו, גם שם יש אין ספור מניירות וחיכוכים. אך נכון לשורות אלה, נראה כי המטרה מקדשת את האמצעים. כך גם במחנה נתניהו. תת-המחנה ששולט מזה עשור בצד הימני של המפה הפוליטית. התפיסה כי הכל מותר ואין חוקים אתיים שעליהם אין לעבור, רק התחדדה והשתפשפה יותר במערכת הבחירות הקודמות. כעת, נראה היכן ומי יחבור לנתניהו או ליריביו הפוליטיים. מה שבטוח- אין גושים, אין מחנאות ושנאת חינם. יש רק מפלגות, כוח וצללים בזווית העין.
